100 רחל גלבוע "אשתו" היא אשתו של אדם ] מילה שחוזרת, אולם בקולו של הסופר, "אדם ואשתו" [ . כנובע מהטקסט של הפסוקים הצמודים – 52בפסוק ב' : ידי אדם ולא, כפיככאלו שנאמרו עלקראי, הם אמורים לה 23 - 24 64 שמקובל לחשוב, כהצהרה כללית של המצב הרצוי של התנהגות . ידי אדם על עצמו,מסוימת זו נכפים עלשהייחסי משפחה אלה עם א בו האיחוד בין אדםשופרשנות זו המוצעת לפסוק היא הגיונית במצב המעורבות החברתית המקובלת שלעל ידישה אינו שידוך המאורגןיוהא שה הזאת נוצרתיההורים בתקופות עתיקות . רק במקרה מיוחד זה, כשהא את הוריו ודבק באשתו, בניגודגיון להצהיר שהוא עוזבימהאיש הזה, יש ה שה מצטרפת למשפחתילנוהג החברתי במזרח התיכון, אז וכיום, שבו הא בעלה . המנהגים אינו יכול להיות מוסברביןהניגוד הברור בין ההצהרה ו ] ביטויאהבהככוונה אלוהית, או מתורץ כשיקול פואטי או ככוחה של 65 שאינו בשימוש בטקסט הזה להסבירו בנסיבות [ אלא נכון יותר ניגודן את המנהגים הללו . לכן, אזכור אבעל ידיהמיוחדות המדגישות 'ידי אדם מחזק את הטענה שהוא נלקח מבין בני אדם אחרים ) עמואם על ( . 92 עשותימנת לה - הוא על,אדםמדבריעם זאת, ה"ביחד" המשתמע שה, וזה מבטא תפיסה ...
אל הספר