פרק ד משנה א 127 ך היאיכולת כספית, וכמובן זו תלויה בתורם . בתוספתא ) פ"ב הי"ב ( מובאת אותה הלכה א מועברת לנדרים, וכן בבבלי, יז ע"א . המשנה כאן עוסקת במעריך ) האומר "ערכו עלי" במובן של ערכין ( ואילו התוספתא אינה מקפידה ו להלן . האבחנה במונחים היא אחת התרומות - על האבחנה בין מעריך לנודר, וכן משניות ה ראשון, למשל, בנויה על אבחנההעיקריות של תורה שבעל פה ושל בתי המדרש . משנה א בפרק ה מדוקדקת של המונחים . פרקנו מוכיח כי חכמים לא התמידו בהקפדה זו . הדברים מצטרפים לאשר אמרנו במבוא . תרומתה של תורה שבעל פה למערכת ההלכות של ערכין הייתה צנועה, פרטיםורוב ההלכות הן חזרה על דברי תורה או פירוש צמוד להם . כל הפרק העוסק בהגדרת ה שלפיהם הערך מחושב הוא סוג כזה של תרומת ההלכה התנאית לבירור ההלכתי, אבל המינוחים אינם נשמרים . מסכת ערכין 128 משנה בפרק ד דפוס נפולי אינו כן . אבל בקרבנות אם היה מצורע עני, מביא קרבן עני . הרי שאמר 'קרבנו של מצורע זה עלי', עשיר, מביא קרבן עשיר . רבי אומר, אומר אני, אף בערכין כן . וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר, נותן ערך עני ? שאין העשיר חייב כלום . אבל העשיר שאמר 'ערכי עלי', וש...
אל הספר