היהודית כתופעה נמשכת מן העת העתיקה ועד ימינו, שאת גילוייה השונים סקרנו בפרקים האחרונים . לא זו אף זו, לא תהיה זו הפרזה להחיל את תבנית הביקורת של כ"ץ גם על כ"ץ עצמו, ולהניח שכבן זמנו ומקומו הוא הושפע מתפיסת הלאומיות כתופעה מודרנית וחילונית . משום כך הוא חידד את החידוש של הציונות כתופעה מודרנית וחילונית, והדגיש פחות את הרצף שלה כתנועה 810 לאומית עם זיקות עמוקות לדת היהודית וללאומיות היהודית המתמשכת . נדמה שכ"ץ אימץ בשתי ידיו את המודל הראשון להבנת הלאומיות, זה של האסכולה המודרניסטית . ואולם, לאור המודל השני והשלישי שהצגנו בפרק ,3 ולפיהם החילוניות איננה בהכרח סימן ההיכר של תנועה לאומית, כשאנו מתארים את תולדות הציונות שומה עלינו לתת את המקום הראוי גם לממד 811 הלאומי המתמשך . אפשר להבחין בבעיה דומה גם בכתיבה של חוקרים מאוחרים יותר, שהתמודדו עם בעיית ההיסטוריוגרפיה של הציונות ועם השאלה מי ראוי להיחשב כמבשר הציונות . במאמרו העוסק בדמותו המיוחדת של הרב עקיבא 812 מתאר מיכאל סילבריוסף שלזינגר ורבותיו האולטרה ‑ אורתודוקסים בהונגריה את קוויה המיוחדים של משנתו הלאומית של הרב שלזינגר, כפי שהשתקפו בעי...
אל הספר