משפט זה, שמופיע בהכרזת העצמאות, איננו מן המשפטים המצוטטים ביותר מתוכה . אני רגיל לצטט אותו בפני קהלים שונים זה מזה, ובדרך כלל הוא מייצר תגובות של פליאה, הסתייגות או סירוב להאמין שאכן כך כתובים הדברים בהכרזה . אנקדוטה זו מבטאת מבט רווח על המפעל הציוני, הרואה בו אך ורק תנועה חילונית מודרנית הממוקדת בנורמליזציה של העם היהודי, בהפיכתו ל"עם ככל העמים" ובהתנכרות למסורתו הדתית, או לכל הפחות צמצומה אל מרחב פרטי וחסר השפעה בעיצוב החיים הלאומיים . שורה של מחברים בני זמננו ניסו לאפיין בצורות אלו את מהותה של הציונות . כבר בשנות השמונים הִנגיד אמנון רובינשטיין את מפעל ההתנחלות של גוש אמונים, המעלה על נס את הקשר לאדמה ואת הממד המשיחי, אל המעש הציוני הקלאסי הממוקד לדעתו בריבונות ובאזרחות מדינית ודמוקרטית, וכרוך בהכרת האומות בלגיטימיות של המפעל . החרו ‑ החזיקו אחריו כותבים שונים שהסתייגו בשמם של האבות המייסדים מן המשיחיות ומן "ההעדפה של הארץ על העם" 788 או "של הארץ על הריבונות המדינית" . גם עמוס פונקנשטיין, שהיה מודע היטב לקיומו של קול משמעותי במסורת היהודית שקרא לגאולה באופן אקטיבי, ניסה להבחין נחרצו...
אל הספר