ג. תסיסה משיחית ואופי העליות לארץ ישראל

מרכזיות היחס לארץ ישראל שעליו עמדו חוקרים כמו דינור היא אשליה, מחמת אי ‑ הרציפות של היישוב היהודי בארץ ומחמת העובדה שלדעתו העולים 695 אלחנן ריינר והיישוב היו לא פעם מן המעמדות הנמוכים ולא מגדולי העם . ניתח את העליות לארץ ישראל כבבואה של תופעת הצליינות ולא כביטוי לערגה 696 אמנון רז ‑ קרקוצקין המשיך את קו המחשבה של ריינר גאולית או משיחית . וטען שלאורו יש להפקיע את זיקת היהודים לארץ ישראל בימי הביניים מסיפור המסגרת הציוני, ולראות בה זיקה רוחנית וסמלית שהופקעה על ידי הציונות 697 בדברים שלהלן אטען שטיעונים אלו מסתמכים על לטובת המפעל הלאומי . הדגשה יתרה של תקופות מסוימות לטובת קריאה מהותנית אנטי ‑ לאומית של ההיסטוריה היהודית . הניסיון להציג את היסוד הלאומי שבציונות כהמצאה עומד בסתירה חריפה ביותר לשושלת הארוכה והמכובדת של הקול הלאומי ‑ משיחי בעליות לארץ ישראל ובתנועות המשיחיות . את הסקירה שלהלן אתחיל מן התנועות המשיחיות של המאה השתים ‑ עשרה, אלא שכמתבקש, אבהיר בקצרה את הדילוג על תקופה ארוכה של כמעט 500 שנה, מאמצע המאה השביעית ועד למאה השתים ‑ עשרה . במשך המאות הללו נותרו בידינו באופן יחסי אך ...  אל הספר