ב. תודעת הגלות ואופי התקווה המשיחית

אמר הכוזרי : אם כן אתם היום גוף בלא ראש ובלא לב . אמר החבר : כן הוא, כאשר אמרת . ועוד, ולא גוף אלא עצמות מפוזרות כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל . . . גם הרמב"ם מתאר באריכות ב"איגרת תימן" את תודעת הגלות ואת הצורך שלא להתייאש מהאובדן הזמני של מלאות הקיום הלאומי והרוחני כאחד ( איגרות הרמב"ם, מהד' שילת, עמ' קכה, קמו ) : שזאת האומה בזמן הגלות, כל מי שישתדל לנצחה ולהתגבר עליה, תעלה השתדלותו, גם יכול יוכל . . . כי כשיחשבו האומות שזאת האומה לא תהיה לה מלכות לעולם, ולא ממשלה, ולא תשועה מאשר הם בו, ויסכימו על זה כל החוזים והקוסמים ובעלי הכוחות . . . יראה המשיח . עוד שני תיאורים של תודעת הגלות מתקופה מעט יותר מאוחרת מחדדים את הסירוב היהודי המתמשך להשלים עם הקיום בגלות ואת המאמץ התודעתי המתמיד לראות בה אנומליה . כך הסביר המהר"ל מפראג ( 1520 ‑ 1608 בערך ) , את ההכרח הלוגי בסיום העתידי של הגלות תוך שהוא מדגיש את הממד המדיני שלה ( נצח ישראל, פרק א', עמ' ט ‑ י ) : כי אין ספק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הסדר, שהשם יתברך סדר כל אומה במקומה הראוי לה, וסדר את ישראל במקום הראוי להם שהוא ארץ ישראל, והגלות...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)