המשפטים הנוקבים הללו הם חלק ממסה ארוכה, שבה העלה הסופר א"ב יהושע 588 בסקירתו ההיסטורית מנה יהושע את הטענה שהגולה היא "מהות רצונית" . עובדות המאששות את תפיסתו : אברהם אבינו, העולה הראשון, הוא גם היורד הראשון מן הארץ, שאותה נטש מחמת רעב . רק מעטים מקרב גולי בבל נענו לקריאתו של כורש לשוב אל הארץ, ובערב חורבן בית המקדש השני כבר היה מחציתו של העם מפוזר מרצונו על פני ארצות שונות ומרוחקות : מרוסיה ומאסיה הקטנה ועד לאלכסנדריה, ללוב ולבבל . יהושע ממשיך ומצליף : מאז חורבן הבית השני ועד תחילתה של הציונות, ובעצם עד ימינו אלה, לא עשה העם מאמץ רציני ומשמעותי לשוב אל ארץ ישראל, לא רק כדי לכונן מחדש את עצמאותו המדינית אלא אפילו כדי לנסות להתיישב ולהאחז בה . . . היהודים נדדו כל הזמן ממקום למקום, החליפו ארצות, אבל על ארץ ישראל פסחו . . . גירוש ספרד ופורטוגל בסוף ימי הביניים מביא לפיזורם של אלפי יהודים בארצות המזרח . . . יהודים יושבים בסוריה, במצרים, בעיראק, בתימן, ביוון ובתורכיה, אבל רק 589 ארץ ישראל ריקה מיהודים . אמנם, הוא מודה, הוטלו איסורים וגזרות על אלו שישבו כאן, אך היכן לא ניצבו בפני יהודים מגבלו...
אל הספר