לא התורה אפוא, אלא הגזע, הוא המעצב את צורת החיים . . . החיים הפטריארכאליים של אבות האומה שלנו הם יסוד יצירת האמונה הצרורה בתנ"ך, שהייתה תמיד, מאז ומעולם, דת תולדה לאומית המתפתחת מתוך מסורת משפחה נמשכת והולכת . ( מצוטט אצל זנד, עמ' 85 הע' 97 ) דברים נחרצים הרבה יותר נכתבו על ידי הוגים ציונים בשלהי המאה התשע ‑ עשרה ובראשית המאה העשרים, כמו מקס נורדאו, א"ד גורדון ומרטין בובר, שקבעו את גבולות היהדות ואת האופי הלאומי כתלוי בדם ובגנטיקה, בהתאם לתורות מדעיות שרווחו בתקופה זו, ובהן האבולוציה והאאוגניקה . כמו שאצל גורדון ובובר באה התפיסה הגזעית בד בבד עם תפיסה הומניסטית, כך גם אצל ז'בוטינסקי לא היתה סתירה בין המרכיב הליברלי במשנתו לבין המרכזיות שתפס היסוד הגזעי בהגדרת הלאום שלו . כך הוא כתב ביחס ליהדות : ברור הדבר, כי לא בחינוך האדם יש לחפש את מקור הרגש הלאומי אלא בדבר מה הקודם לחינוך . במה ? התעמקתי בשאלה זו ועניתי לי : בדם . . . הרגש של העצמיות הלאומית טבוע ב"דמו" של האדם, בטיפוס הגופני ‑ הגזעי שלו, ורק בו בלבד . . . מן הנמנע הוא מבחינה פיסית כי יהודי אשר נולד לכמה דורות בעלי דם יהודי טהור מכ...
אל הספר