קושי זה נבע במידה רבה מתודעת גלות ייחודית שבה החזיקו יהודים במשך מאות שנים . לפי תודעה זו, קיומם המתמשך של יהודי או של קהילה יהודית בארץ מושבה איננו מלמד על שייכות של ממש אל אותה ארץ או על שותפות והזדהות מלאה עם הממלכה או המדינה המקומית . קיומם בארץ זו איננו אלא מצג שווא, שאינו משקף את טבעם האמיתי או את מהותם, ויש להאמין באמונה שלמה שהוא עתיד להתפוגג בכל רגע . תחושות הזרות, הניכור והארעיות העמוקות של היהודים היו מבוססות על האמונה בגאולה ובייחודם של היהודים, אך עוד העמיקו כתוצאה משנאת ישראל ומחוקי האפליה הבוטים שהיו מנת חלקם של יהודים בארצות הנצרות והאסלאם גם יחד לאורך תקופות ארוכות . קיומם המתמשך של היהודים כקבוצה אתנית ‑ דתית נבדלת החיה תחת תודעת גלות וניכור חריפה איננו דבר שכיח בתולדות העמים, אך ייחודית עוד יותר היא הצלחתה של התנועה הציונית למנף את המציאות הזו ולממש את חלום הדורות לשיבת ציון בדמות מדינה מודרנית ומשגשגת . אלא שמצבים אנומליים אלו מקשים מאוד על חוקרי לאומיות המנסים לקרוא את המקרה היהודי ‑ ישראלי אל תוך נוסחאות ותבניות שהוכנו בדרך כלל עבור קבוצות ועמים בעלי היסטוריה פחות...
אל הספר