183 זאת ועוד, הפרק ממוקד בתפוצתו של הרעיון הפחות רסיסי אזכורים כאלה . עד המאה התשע ‑ עשרה . מאז ועד לזמננו ניתן למצוא שימוש רב ומגוון בזיהוי עצמי כ'ישראל החדש', וגם הוא ראוי למחקר עצמאי . בין כך ובין כך, התפוצה הרחבה של השימוש בדימוי זה בעמים הנוצריים מלמדת על חשיבותו של הנרטיב הלאומי גם בתקופות קדם ‑ מודרניות ועל הנטייה לבססו על מוטיבים דתיים בתקופות אלו . לענייננו, תופעה זו חשובה בעיקר משום שהיא מלמדת על עוצמת הדימוי הלאומי של עם ישראל המקראי בקרב העמים הנדונים, שהביאה אותו להיות מקור השראה מרכזי לתודעה לאומית וללגיטימציה שלטונית בארגז הכלים התרבותי ‑ תודעתי שלהם . נקודה זו מתבהרת בפרט על רקע ההשוואה ל"ברית החדשה" הנוצרית, שבה מוחלש היסוד הלאומי, וממילא לא היה בה כדי לתת מענה לעמים שביקשו גושפנקה דתית למעשיהם בתקופות של התעוררות לאומית . יהדות ומדינה מבט מן החוץ 85 עמ' 86 ריק
אל הספר