יא. מבני ישראל לבני שוודיה

מתאר כיצד התעמולה הרשמית של הממלכה בראשית המאה השמונה ‑ עשרה השתמשה בשם 'ישראל' במובן המייצר זהות גמורה בין הכנסייה הלותרנית כדת האמת ובין האומה השוודית כעם נבחר . מצב זה נמשך לדבריו לכל אורכה של 166 המאה השמונה ‑ עשרה . בעקבות המחקרים הללו ניתח איהלינן את הדרשות המדינתיות שנישאו בשוודיה מסוף המאה השבע ‑ עשרה ובמהלך המאה השמונה ‑ עשרה תוך התמקדות באופן השימוש שלהן בדימוי של 'ישראל השוודית' . הניתוח היסודי שלו מבחין בין תקופות שונות ומטיפים שונים, וגם הוא מדגיש כי השימוש הרווח בדימויים אלו עד 1719 נועד לתמוך בתיאוקרטיה השוודית, ומשנה זו ואילך מתמיד השימוש בדימוי גם אם הוא משנה את צורתו לתמיכה בזהות הלאומית ‑ עממית החדשה . ככלל, גם איהלינן מחזק את הטענה על שימוש רווח ומתמיד בדימויים אלו, ומראה כי האחדות הדתית הקלה על השימוש הפוליטי ‑ לאומי המובהק בדימוי של 'ישראל השוודית', לעומת השימוש המקביל באנגליה ובהולנד, ששם הוא תיאר כפל משמעות ומתח בין המובן הדתי למובן 167 הלאומי של הביטוי . כך, למשל, מראה איהלינן כיצד בזמן המלחמה הצפונית הגדולה ( 1700 ‑ 1721 ) , שבה קואליציית המדינות שנלחמו בשוודי...  אל הספר