נחשבים בתקופה האמורה כמו אברהם ואן דה ולד ( Abraham van de Velde, The Miracles of the Almighty, 1688 ) או הרמן ויטסיוס ( Herman Witsius, The Quarrel of the Lord with his Vineyard, 1689 ) סברו שההיסטוריה הקדושה חוזרת על עצמה . בעיניהם, אך מתבקש היה שיהיה עם נבחר חדש שיירש את חסד האל ששרה בעבר על עם ישראל . מסיבה זו הם התייחסו לרפובליקה ההולנדית כאל ישראל וירושלים, כפי שמבהיר ויטסיוס : "האם תשאלוני לומר זאת ביתר פשטות ? אתם עמו של האל, שאליו התקרב האדון כל כך ובחר בו להיות שלו 160 בדרך מיוחדת, וממנו, כפי שמתבקש, הוא מצפה ליותר מכל השאר" . מרים בודיאן חידדה את האופנים השונים שבהם שימש דימוי זה בהולנד . לדבריה, בשלב המאבק עם ספרד חיזק הדימוי את תודעת האחדות ההולנדית, שהרי לא היה להולנדים עומק היסטורי ‑ לאומי מובהק . לעומת זאת, במאבק הפנים ‑ הולנדי במהלך המאה השבע ‑ עשרה המשיכו שתי הסיעות העיקריות להשתמש בדימוי 'ישראל החדש', אלא שהן עשו זאת בדרכים שונות . סיעת ה'אנטי ‑ מתריסים', שחתרה להשלטת הדת הקלוויניסטית על המדינה, השתמשה בדימוי זה כדימוי דתי . בהמשך לפרשנות הקתולית הדגישו אלו את המעבר ...
אל הספר