ההזדהות עם העם הנבחר הראשוני ועם גיבוריו ושליטיו הוטמעה בתפיסת העולם של רוסיה הקייבית . מאה שנה בערך אחרי דברי התהילה של הנזיר יעקב לשליט שהעמיד את יסודות המדינה הגדולה והחזקה [ ולדימיר הראשון ] , נאם בשנת 1199 מויסיי ( Moisei ) , אב המנזר של וידוביצי ( Vidubitsy ) ליד קייב, והילל את השליט הקייבי של ימיו, הנסיך הגדול ריוריק רוסטיסלאביץ' ( Riurik Rostislavich ) . 'כולם שמחים' - שמעו הנוכחים בטקס - 'כי ישראל החדשה השיגה מנהיג כמשה', ויש לשיר לו שיר הלל כמו שירה של מרים . והסיבה לנאום ? משה החדש של ישראל החדשה התיר לבנות חומת מגן למנזרו של האב מויסיי, המשווה את המעשה לבניית המקדש על ידי זרובבל . הנה כי כן, הציטוטים כה נטמעו בסגנון הלשוני ברוסיה עד שהחלו לשמש אף 136 למעשים קטנים כמו שיפוצי המבנה . רבא מתאר מערכת שלמה של אסוציאציות מקראיות ‑ ישראליות שבהן בחרו בני קייב ‑ רוס כדי לבטא את זהותם הלאומית ‑ דתית . מערכת זו התמידה בקרבם לאורך מאות שנים, אך התעצמה במיוחד בסוף המאה החמש ‑ עשרה ובמאה השש ‑ עשרה עם 137 כך למשל כתב בשנת 1480 הארכיבישוףתהליך התחזקותה של נסיכות מוסקבה . של רוסטוב, ואסיא...
אל הספר