ג. דימויי המדינה והדת היהודית בהגות האירופית המודרנית

עצמו את האל כמלך, וממילא האל הוא שקבע הן את החוקים האזרחיים והן את הדתיים . משה, יהושע והכוהנים שבאו אחריהם היו נציגיו של האל במימוש הברית שבה קיבל אותו העם כמלך . לדברי הובס, השינוי שהתרחש עם מינוי שאול למלך והמעבר למלוכה ארצית התאפשר רק לאחר שהאל הסכים לכך, ובכך ויתר על מלכותו, ולאחר הסכמה מחודשת של העם שהפך את המינוי 18 לתוצר של אמנה חברתית מחודשת . כיצד התייחס אפוא הובס לדת בכלל ולייחודה של הדת היהודית בפרט ? עמדתו בנושא זה משתנה, אך בכמה מקומות הוא עומד על הקשר המיוחד ביהדות העתיקה בין הנושאים הרוחניים לבין הנושאים הארציים ‑ מדיניים, שגם הם חלק בלתי נפרד מן הדת . הקשר הזה הוא שהופך את הדת ל'מלכות אלוהים', השונה במהותה מדת רגילה, העוסקת בטקסי הדת בלבד ולא ביחסים ארציים בין בני אדם . אמנם גם בתרבויות אחרות גייסו המלכים את הדת לצורכיהם על ידי קידוש השליטים או השראה כללית של קדושה על החוקים, ובכך הכפיפו את הדת לצורכי המשטר, אך בתרבויות הללו לא היה ביטול טוטאלי של ההבחנה בין הארצי לבין הרוחני, שלפיו כל המשטר והיחסים בין אדם לחברו כפופים לדת ומהווים חלק ממנה . זהו המאפיין הייחודי של דת ...  אל הספר