א. דימויים מקראיים בעולם הפוליטי‑נוצרי בימי הביניים

דומה צפויה למי שמעיין בחיבור אופוס דוידיקום, שכתב הנזיר הפרנציסקני יוהאנס אנגלוס בשנת 1494 . חיבור זה, שכולו שיר הלל ושבח למלך צרפת של אותם ימים, שארל השמיני, ממוקד במאמץ אינטלקטואלי להוכיח את מוצאו הישיר של מלך צרפת מבית המלוכה הישראלי, בית דוד . לדעת המחבר, מוצא זה מוכיח שנבואות המקרא נאמרו במישרין על בית המלוכה הצרפתי, ולא רק 5 באופן סימבולי או אלגורי . למען האמת, אין מדובר בעובדות חריגות או נטולות הקשר . רבים מבתי המלוכה באירופה, ומלכי צרפת בפרט, נהגו לזהות את עצמם כצאצאים של מלכי בית דוד . את העובדה הזו יש לראות על רקע ייחוסו של ישו הנוצרי לבית דוד לפי חלק מן המסורות הנוצריות, אך היא מלמדת רבות על הרוח המקראית שנשבה בקרב מלכי אירופה בימי הביניים . רבים מהם דימו את עצמם כממשיכים או כמחקים את מלכי המקרא מן "הברית הישנה" הנוצרית, והמיתוס של המוצא 6 מבית דוד חיזק את הדימוי הזה . המיתוס המדובר התחרה במיתוס מקביל שרווח בשושלות המלוכה באירופה, הלא הוא המוצא ממלכי טרויה . החיבור אינאיס של ורגיליוס, האפוס הלאומי של רומא, מתאר את הגיבור כאחד מגיבורי המלחמה בטרויה, שנמלט ממנה, ולאחר מסע ארוך...  אל הספר