אורה הרמן 273 של כל המדינות האחרות, אלא שהם נחלו הצלחה פחותה אף יותר" . 131 את מדיניות הפיוס, כטענתה, של ההנהגה היהודית, השוותה ארנדט לפייסנות של מדינות המערב כלפי היטלר ומוסוליני, השוואה שלפיה היה בידי הנהגת היישוב אותו כוח שהיה למנהיגי המערב, ומדינה וצבא שבסיועם יכלו לפעול . הטיעונים חוזרים בספרה אייכמן בירושלים שבו היא כותבת כי מדיניות הפיוס החלה עם הסכמי הטרנספר של הסוכנות היהודית עם ממשלת גרמניה ב- 1933 . 132 היא מאשימה כי מדיניות הפיוס של הסוכנות היהודית השפיעה על יהודי התפוצות והנהגותיהם, וגרמה "להצלחתם הניכרת בהרגעת בני העם היהודי מזעמם הצודק ומניסיונותיהם האינסטינקטיביים להשיב מלחמה שערה" . 133 ארנדט הקדימה את המאוחר, ובקפיצת זמן לוליינית טענה כי הסכמי ההעברה שנחתמו עם עליית הנאצים לשלטון, מנעו מן היהודים שנים אחר כך ללחום בנאצים משום שהסוכנות היהודית "הרגיעה אותם" . לדבריה היהודים ידעו והבינו בעוד מועד מה זוממים הנאצים, והתכוונו למרוד ו"להשיב מלחמה שערה", אך מדיניות הפיוס של הסוכנות היהודית היא שמנעה זאת מהם . זה לא הפריע לה לטעון במקום אחר כי אין לבוא בטענות להתנהגות היהודים...
אל הספר