בחינת הסצנות המקראיות שבהן מופיע מוטיב ההשקפה בעד החלון 221 יופייה של הרעיה מתואר בהדרגתיות : התיאור מתחיל בלבנה ומסיים בחמה, פותח ב"יָפָה" וגומר ב"בָּרָה", כמו היום המאיר לאט לאט ואור השחר הגובר על חשכת הלילה עד שהשמש מפציעה במלוא אורה . הבחירה בשמות הנקביים של המאורות : "יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה" ( שה"ש ו' 10 ב' ) נעשית מכיוון שמדובר בנערה . הצימוד 664 היופי האנושי, בפרט "לבנה וחמה" מופיע במקרא תמיד בסדר זה . היופי הנשי בשיר השירים, פורץ את כל האיסורים והסייגים שבשאר ספרי המקרא, הדימויים לגורמי השמים חורגים מגבולות הארץ אל 665 מתקשרת בפסוקנו לאור, אך האור עבר היקום כולו . המילה "בָּרָה" יכול לסנוור ולפעמים אף להמית, מעין אור שלילי . אפשר שהמשך הפסוק רומז לכך בביטוי "אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" . משתמע מכך שזהו אור מאיים בשל חומה המסוכן של השמש ואורה המסנוור ( תה' י"ט 7 ) . חשוב לשים לב שהתואר "בָּרָה" מהווה סממן למסגרת היחידה ואף סוגר אותה . הוא מופיע בצירוף "בָּרָה כַּחַמָּה" ( שה"ש ו' 10 ) ומוזכר בצירוף "בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" ( שה"ש ו' 9 ) . האוהב מהלל את הרעיה באומרו ...
אל הספר