בחינת הסצנות המקראיות שבהן מופיע מוטיב ההשקפה בעד החלון 213 הפועל "מְקַפֵּץ" משמעו מנתר ( רק כאן בפיעֵל ובמשמע זה ) ואופייני 624 החזרה על המילה "דוֹדִי" בפסוק "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי ללשון חכמים . אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" ( שה"ש ב' 9 ) , שבה ומדגישה שוב את בואו . הדימוי לצבי מסמל יופי, אצילות, מהירות ( ראו שמ"ב ב' 18 ) וחיזור נמרץ 625 אחרי בת הזוג . הצבי והאיילה תופסים מקום חשוב בשירת האהבה . הצירוף "הִנֵּה זֶה" מופיע בשה"ש ב' 8 - 9 והוא מחזק את תחושת התכיפות והמהירות . החזרה על המילה "דוֹדִי" ( שה"ש ב' 8 - ,10 ,16 626 17 ) מחזק זאת . המילה "כָּתְלֵנוּ" היא מילה יחידאית בעברית המקראית ורווחת 627 השימוש בפועל "מַשְׁגִּיח" במשמעות בלשון חכמים ומשמעה קיר . מתבונן, מביט, נדיר במקרא, וניתן להבין ש"מַשְׁגִּיחַ" מביע הבטה 628 ויש בו גם משמעות של מכוונת, מעמיקה יותר מראייה רגילה, שמירה ופיקוח . הביטוי "מִן הַחֲלֹּנוֹת" משמעו דרך החלונות ( ראו 629 אפשר שמילת היחס "מִן" פירושה הבטה מבחוץ שה"ש ה' 4 ) . 630 כלפי פנים, בעוד "בְּעַד הַחַלּוֹן" פירושו הבטה מן הפנים אל החוץ . הנוכחי מתרחש ביום, חלום ב...
אל הספר