ז. "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן" — בראשית כ"ו 11-6

194 בעד החלון נשקפה יש לשער שהמספר בבראשית כ"ו הכיר את המסופר בבראשית י"ב, שכן הוא מזכיר את "הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם" ( בר' כ"ו 1 ) . נראה גם כי בעל פרק כ"ו הכיר את פרק כ', על אודות ישיבת אברהם בגרר, מאחר שבפרקנו חל על יצחק האיסור לרדת מן הארץ והוא מצטווה לגור בגרר ( בר' כ"ו 3 ) . נראה אם כך שבראשית י"ב הוא "הביטוי הקדום ביותר של "הטיפוס הסיפורי" ושני הפרקים האחרים 554 הם "בבחינת פירושיו מדרשיו" . בסיפורים על אודות יצחק, זו הפעם היחידה שהוא פועל באופן עצמאי, אך דווקא אז הוא נקלע למצב מביך עם השליט . לטענת אבימלך הוא נהג עמו בחוסר יושר, ברם הוא זוכה לחידוש ההבטחה האלוהית שניתנה לו בפתיחה ( בר' כ"ו 3 - 6 ) וכן בפתיחה לסצנה הבאה 555 ( בר' כ"ו 12 ) . הדגם החוזר בסיפור הוא הבטחה אלוהית, איום על קיום ההבטחה, פתרון או התרה . יצחק מסביר ומתנצל והמלך סולח . הפיצוי החומרי מצד המארח, שהיה צמוד לקונפליקט בין האבות למלכי הארץ ( בר' י"ב ,16 כ' 14 ) , אינו בא בסיפור זה מצד המלך אלא מאלוהים : "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים" ( ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד