ה. "כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי" — האישה הזרה — משלי ז'

בחינת הסצנות המקראיות שבהן מופיע מוטיב ההשקפה בעד החלון 147 — kussu — הלבנה במילואה, כלומר חג אמצע החודש . נראה שפירוש זה מתאים יותר לענייננו : מעשה הפיתוי מתרחש בלילה אפל ( מש' ז' 9 ) , בתחילת החודש . הבעל ישוב מדרכו "לְיוֹם הַכֶּסֶא", כשהלבנה 370 תהיה במילואה ולאשתו יהיה די זמן למעשי האהבה . היחידה במשלי ז' 19 - 20 מהווה מעין הרפיית המתח שבטקסט . תשומת לב הקורא מוסחת לרגע אל האיש שבדרך, המרוחק מזירת ההתרחשות . הפיתוי באמצעות חלקת לשון : "הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּבְּחֵלֶק 371 פסוק זה חוזר שְׂפָתֶיהָתַּדִּיחֶנּוּ" ( מש' ז' 21 ) , אופייני לאישה הזרה . על אזהרה קודמת מפני מתק שפתיה של האישה הזרה במשלי ז 5 . המילה "הִטַּתּוּ" ( מש' ז' 21 ) מופיעה לעתים בהקשר מוסרי ( מש' ד' 27 ) . הפועל המקביל ל"הִטַּתּוּ" הוא "תַּדִּיחֶנּוּ" ופירושו : להתעות, להסית 372 הצירוף "בְּרֹב לִקְחָהּ" ( מש' ז' 21 ) משמעו בדבריה למעשה רע . הרבים . המונח "לֶקַח" הוא מונח חוכמתי מובהק, ומופיע כמה פעמים 373 במשמעות של למידה, תפישה . נראה שכאן ל"לֶקַח", בספר משלי הבא כשם עצם, משמעות נוספת ואירונית : האישה צדה את הנער ...  אל הספר