50 בעד החלון נשקפה של החלון, כמשקף את הנפש . בשימוש המקובל, החלון הוא ערוץ הסתכלות חד סטרי, מן המשקיף שנמצא בחדר, אל הנשקף שבחוץ . החלון הוא כאן מזכרת מטונימית של החוץ . במשקיף יכולים להתרחש בזמן ההשקפה תהליכים נפשיים שונים כגון ציפייה, התרגשות, כעס, אכזבה ותסכול, אך ההפרדה בין המשקיף הפעיל לבין הנשקף אליו מבחוץ ברורה . לשיטתה של קרטון-בלום כך בספרות, ואילו השקפת אֵם סיסרא, מיכל, איזבל והדמות במשלי ז’ מבעד לחלון אינה מגלה במפורש את נבכי נפשו של המשקיף, ועל הקורא להסיק זאת . קרטון- בלום סבורה כי בכך נאמן התנ”ך להתנזרותו מפסיכולוגיזם גלוי . למשל מיכל, שהתנהגותו של דוד מעוררת בה כעס, בוז ודחייה, החרדה לבנה המתמהמה לשוב מן הקרב ניכרת היטב באֵם סיסרא, והדמות במשלי ז’ משדרת שם מתח אירוטי בעוקבה אחר הזונה שמפתה את הנער הפתי . כך איזבל הנרגשת, היודעת שיהוא בא להוציאה להורג . החלון במקרא, לדעת קרטון-בלום, קשור ( לרוב ) בנשי, ולעתים אף 102 באירוטי, גם במתבונן וגם במושא ההתבוננות . להיבט המטפורי של החלון נוספת פרשנות פמיניסטית האומרת כי זהו “מפגש של הגברי והנשי, האור והחושך, הפנים והחוץ, האני והא...
אל הספר