ג. מוטיב

40 בעד החלון נשקפה “וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן”, עם שינויים בין זכר לנקבה, בבניין, בזמן, ברמז למוטיב, ויותר מכך במשמעות ובמסר . כאשר תופעה כלשהי — מהלך עלילתי, דמות, מצב, צירוף מילים — חוזרת בגופה ובגבולה של יצירה אחת כמה וכמה פעמים, לפנינו מוטיב שיש לו משמעות מבנית מסוימת . חזרה זו יש בה משום הטעמת התופעה או הניסוח והענקת חשיבות המעוררת את תשומת לבו של הקורא . אם המוטיב מסמן תופעה כלשהי, אזכורו החוזר יעצים את המטען הסמלי של אותה תופעה וכתוצאה מכך חפץ או דמות, שנזכרים 58 ביצירה פעמים אחדות קונים לעצמם, לעתים, מעמד של סמל סיפורי . תוך כדי אזכור המוטיב מובלטת זיקתו של קטע אחד למשנהו, קודם לו או מאוחר ממנו, כפי שפועלים המצלול והחרוז . ברוב הסצנות שבהן מופיע מוטיב ההשקפה בעד החלון, למשל, נראה מבנה תחבירי קבוע : דמות, פועל “שק”ף ( בעבר מהופך, או עבר רגיל ) , מילת היחס “בְּעַד” ו”הַחַלּוֹן” ( מיודע ) . הגיוון במבנה ניכר בחילוף שבין הפועַל לדמות הנשקפת, או בין הדמות למילת היחס “בְּעַד” למשל : “וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן” ( שמ”ב ו’ 16 ) , “וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה . . . וַת...  אל הספר