א. הטקסט, המספר (או העורך) והקורא

מבוא — מוטיב האישה הנשקפת בעד החלון 29 אלא בדפוסו זה, בתיבות אלה, בצירוף לשוני זה, במקצב, בצלצול זה 7 אין להשוות, אומר וייס, ובעולם אסוציאטיבי זה בזה ולא באחר” . “את היחס בין הרעיון לבין ניסוחו ליחס בין הגוף ללבוש או ליחס היין 8 וייס, לכלי, גם אם תריק את היין מכלי אל כלי טעמו יישמר במקומו” . שמקנה משמעות לכל פרט ופרט טוען, כי הפרשנים הקדומים נתנו דעתם על כל דקויות הסגנון, על סדר המילים, על משקל התמורה שבמשפט, על הסמכת הפסוקים ודרכי קישורם והם שהתייחסו לכל 9 בחינת דפוסים צורניים פרט צורני קטן ביותר בכתובי התנ”ך . המקובלים בסיפורת המקראית ותרומתם לעיצוב כוונת היצירה לפי עקרונות האינטרפרטציה הכוליית, היא שיטה סינכרונית, המנוגדת לשיטה הדיאכרונית השלטת, “ועיקר עניינה הוא התעלמות מתולדות הטקסט וריבודו, והעברת מרכז הכובד למשמעות ולזיקתה לדרכי 10 לדבריו העניין אינו “בהתהוות הסיפור אלא בהווייתו, העיצוב” . לא בתהליך התגבשותו אלא במהלך המחשבה והלך הרוח שבגיבושו, לא ברכיביו כשלעצמם אלא בהרכבתם, בחיבורם … להבין את כוונת 11 הסיפור המובעת בעניין משפטיו והמעוצבת בבניינו” . הבנת היצירה היא הכרת “התוכן”...  אל הספר