פרק 6 | מי ענד לדוכיפת ציצת זהב 193 לבואה של בשורה טובה מן המרחקים, בדוכיפת הידועה מן התנ"ך ( ויקרא יא, יט ; דברים יד, יח ) ומן הקוראן ( סורה 27 ) . הוא פתח את "שיר העם" האגדי שלו, בסגנון כמו-אוריינטלי וכמו-נאיבי, במילים : "בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל / עַל-הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל . / וּבַדֶּקֶל, בֵּין עֳפָאָיו, / תִּשְׁכָּן-לָהּ דּוּכִיפַת זָהָב . / / צִפּוֹר זָהָב ! עוּפִי, חוּגִי, / צְאִי וּבַקְּשִׁי לִי בֶּן-זוּגִי, / וּבַאֲשֶׁר תִּמְצָאִיהוּ — / כִּפְתִי אוֹתוֹ וַהֲבִיאִיהוּ" . 1 "שיר העם" הזה, הראשון בסדרה של שירים "פזמוניים", בנוי במתכונת של אגדה, או של "חלום משאלה" . הנוף שבמרכזו הוא נוף קדומים הזוי, שאינו מתאים כלל לפרטי המציאוּת המזרח-אירופיים שמהם נִדלו המוטיבים ל"שירי העם" הביאליקאיים מתוך אסופת שירי העם היהודיים שאספו חוקרי הפולקלור ש' גינצבורג ופ' מארק . 2 יש כאן חיבור היבּרידי אגדי בין מוטיבים מן המציאוּת הקרובה בזמן ובמקום ( כגון, געגועי הנערה לנישואי אהבה, ישיבתה ליד החלון בחדרה הסגור, ארגז הנדוניה עם המצעים הרקומים שאִמה אוגרת ליום חתונת בתה, שילוח השדכן להביא ...
אל הספר