פרק שישי: מי ענד לדוכיפת ציצית זהב - בעלי כנף וסוסים מעופפים באגדות ביאליק

פרק 6 | מי ענד לדוכיפת ציצת זהב 193 לבואה של בשורה טובה מן המרחקים, בדוכיפת הידועה מן התנ"ך ( ויקרא יא, יט ; דברים יד, יח ) ומן הקוראן ( סורה 27 ) . הוא פתח את "שיר העם" האגדי שלו, בסגנון כמו-אוריינטלי וכמו-נאיבי, במילים : "בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל / עַל-הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל . / וּבַדֶּקֶל, בֵּין עֳפָאָיו, / תִּשְׁכָּן-לָהּ דּוּכִיפַת זָהָב . / / צִפּוֹר זָהָב ! עוּפִי, חוּגִי, / צְאִי וּבַקְּשִׁי לִי בֶּן-זוּגִי, / וּבַאֲשֶׁר תִּמְצָאִיהוּ — / כִּפְתִי אוֹתוֹ וַהֲבִיאִיהוּ" . 1 "שיר העם" הזה, הראשון בסדרה של שירים "פזמוניים", בנוי במתכונת של אגדה, או של "חלום משאלה" . הנוף שבמרכזו הוא נוף קדומים הזוי, שאינו מתאים כלל לפרטי המציאוּת המזרח-אירופיים שמהם נִדלו המוטיבים ל"שירי העם" הביאליקאיים מתוך אסופת שירי העם היהודיים שאספו חוקרי הפולקלור ש' גינצבורג ופ' מארק . 2 יש כאן חיבור היבּרידי אגדי בין מוטיבים מן המציאוּת הקרובה בזמן ובמקום ( כגון, געגועי הנערה לנישואי אהבה, ישיבתה ליד החלון בחדרה הסגור, ארגז הנדוניה עם המצעים הרקומים שאִמה אוגרת ליום חתונת בתה, שילוח השדכן להביא ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

עמותת הילל בן חיים