פרק ראשון: להתחיל מאל"ף - על האגדה המדרשית "ספר בראשית"

62 זיוה שמיר | מִים ומִקדם ההגות "איש הסיפון" שתוכו רצוף חולי ומדווה, ואת האגדה "ספר בראשית" המגלה את סגולות המרפא שיש ליצירה גדולה, הטבועה בחותם האמת העל-זמנית והאוניברסלית, שבכוחה למשות את בני האדם מתהומות החולי והקלון ולשמש להם "מורה נבוכים" . בטרם ערך ביאליק ב- 1921 את "יציאת מצרים" הפרטית שלו, שחפפה את זו של רבים מבני עמו, הוא התפרסם ברחבי ברית-המועצות, ושמו הגיע — כשמו של משה רבנו בשעתו — עד "חצר המלך" . בעקבות תרגום שיריו לרוסית בידי זאב ז'בוטינסקי ( 1910 ) , הופצה שירתו ברבבות עותקים, והגיעה גם לידי הסופר מקסים גורקי, שכינה את ביאליק "משורר גאון" . ברבות הימים השתדל גורקי למען ביאליק, ופנה בעניינו ללנין, שחתם על רשיון היציאה של ביאליק מברית-המועצות ( וביאליק דאג שייכללו ברשיון יציאה זה עוד תריסר בתי-אב של סופרים עברים ) . בעיצומם של ימי המלחמה פנה גורקי אל ביאליק בבקשה לכתוב מונוגרפיה על משה למען הנוער הרוסי, שאותה אמר לפרסם בהוצאת הספרים שלו "פארוס" ( "מִפרשׂ" ) . במכתב לביאליק מיום 28 בדצמבר 1916 כתב גורקי לביאליק : "ביאליק היקר ! אני פונה אליך בהצעה לכתוב למען הילדים על משה ...  אל הספר