8 זיוה שמיר | מִים ומִקדם להוציא ספרוני אגדות לילדים, חדשים לבקרים, וספרות הילדים העברית הייתה נתונה אז בתנופה יוצאת דופן . כבר שנתיים קודם לכן, ב- ,1894 חש ביאליק הצעיר שהספרות העברית אינה משופעת באגדות לילדים ולנוער . הוא הפשיל את שרווליו, והחל מתרגם את המיטב שבאגדות אנדרסן למען הוצאת "מוריה", שהוא היה משותפיה ( לימים תרגם גם אחדות מאגדות האחים גרים ) . בעשותו כן, הצטרף לשורה ארוכה של מתרגמים ומעבדים שפעלו בקריית ספר העברית בדור התחייה . הבולטים שבהם היו יהודה בנימין לבנר, יהודה שטיינברג, ישראל חיים טביוב ודוד פרישמן עצמו . אגב מעשה התרגום, חש המורה הז'יטומירי, שישב אז בריחוק מסופרי אודסה אך פעל ברוח אחד-העם ובני חוגו, שאגדות טבטוניות ונורדיות אלה אינן מזונו הרוחני הטבעי של הקורא העברי בן דור התחייה, וכי אגדות כדוגמת "כיפה אדומה" ו"הנזל וגרטל", הספוגות בערכים זרים ואכזריים, אינן האגדות שראוי לחנך לאורָן את תלמידי "החדר המתוקן" . לרעיון זה נתן ביטוי דיסקורסיבי ישיר במסותיו ונאומיו, בצד ביטוי עקיף ביצירתו לסוגיה ולתקופותיה כבר בשירו המוקדם "על סף בית המדרש" ביטא את הרעיון שלעם-ישראל יש...
אל הספר