חברי קהילה ומתפללים מן השורה

פרק ד : הממד האנושי 289 התקנות והתכונות שנדרשו מן המתפללים להצטרפותם כחברים בקהילה, או בדיונים בפועל על חברותו האפשרית של אדם בעל זהות אידאולוגית בעייתית מבחינת שאר המתפללים במקום . בתקנות בית הכנסת החורבה המאוחרות, משנת 1929 , למשל, הוגדרה חברותם של המתפללים הגדרה עמומה למדי, אך בהדגשת מחויבותם לבית הכנסת עצמו : 'חברי בית הכנסת המה הבאים להתפלל בקביעות [ . . . ] חברים לבית הכנסת מתקבלים מאיזה איש מישראל שאינו פורש מדרכי הציבור בלי הבדל, אך אם יקבל על עצמו להתפלל בבית הכנסת לזמנים ידועים עפ"י הגבאים או האסיפה הכללית בהסכמת הנשיא' . 123 הגדרה זו, של מי 'שאינו פורש מדרכי הציבור', יכולה להתפרש אמנם כהתניה אידאולוגית, אולם גם ככזו היא יכולה להתפרש בכמה אופנים וקשה לדעת למה בדיוק היתה כוונתם של מנסחי התקנות . ייתכן שהם כיוונו בעיקר למרכיבים דתיים הלכתיים, ולא למרכיבים אידאולוגיים באישיותו של המתפלל . בין כך ובין כך, בשל מצבו המתדרדר של היישוב היהודי בעיר העתיקה, חשובה יותר היתה מחויבותו של המתפלל להגיע לבית הכנסת בזמנים קבועים, גם אם מבחינה אידאולוגית הוא החזיק בעמדות שונות ממרבית המתפללים ...  אל הספר