גבאים ראשיים ונשיאים

260 תחת כיפת הלאום נשיאים מונו בארץ ישראל בעיקר בבתי הכנסת הגדולים . בתי כנסת אלה התנהלו כמוסדות ציבוריים בעלי תקנונים כתובים, מטרות מוגדרות והיררכיה פקידותית וציבורית שבראשה הוצב נשיא או יושב ראש . זהותו של הנשיא הנבחר – שנקבעה לרוב בידי העסקנים הקבועים של בית הכנסת – לא היתה תלויה בהכרח בהיותו אחד מן המתפללים הקבועים במקום ; תחת זאת נועדה הבחירה לבטא את ערכיהם הדתיים והאידאולוגיים של בני הקהילה המיוצגים בדמותו ולהעניק לו כבוד מצד חברי הקהילה . בבתי הכנסת הקטנים והמקומיים התנהלו הדברים לרוב באופן פחות נוקשה ומוגדר : לא תמיד נכתבו תקנות ( וגם אם כן, ספק אם נאכפו ) , ובעלי התפקידים נבחרו מקרב קהל המתפללים שנאותו לשאת בעול שירות הציבור . בבתי כנסת אלה ביטאה זהותו של הגבאי הראשי – נשיא כלל לא נבחר – בעיקר את יכולותיו הארגוניות ואת יחסיו עם סביבתו האנושית, ופחות מכך את אמונותיו, את ערכיו ואת זהותו האידאולוגית . נשיאות חיצונית : הנשיאים של בתי הכנסת הגדולים ברובע היהודי הנשיאים בבתי הכנסת הגדולים היו משני סוגים . עם הסוג הראשון נמנו אישים בולטים בקהילה, בעלי מעמד חברתי, לעתים בשל פעילותם הצ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב