שפת הדיבור והדרשה

פרק ג : עולם התוכן והליטורגיה 169 בעברית או בארמית בתקופת התלמוד התבססה על זהותו של קהל המאזינים לדרשה בבית הכנסת : תלמידי חכמים, לשם המחשה, הבינו עברית טוב יותר מכלל הציבור, שדיבר בעיקר בארמית, וייתכן שנוכחותם בקהל השפיעה על שפת הדרשה שנבחרה . לעומת זאת, קהל שהורכב רובו ככולו ממתפללים מן השורה, הביא מן הסתם להחלטה לשאת את הדרשה בארמית . אולם הבחירה בשפה לא היתה רק פרקטית . היה בה גם מרכיב אידאולוגי מובהק, כאשר חכמים שונים ביקשו לשמר את מעמדה של העברית ולפיכך הקפידו לעשות בה שימוש, לעתים מלאכותי, גם 5 במציאות שבה מרבית האוכלוסייה כבר לא הבינה את השפה על בוריה . גם בתקופות מאוחרות יותר הושפעה הבחירה בשפת הדיבור והדרשה בבית הכנסת לא מעט ממניעים אידאולוגיים . בראשית המאה ה- 19 , עם ראשית התפשטותה של התנועה לתיקונים בדת ( הרפורמה ) במרכז אירופה ובמערבה, הטיפו רבנים ודרשנים שונים לשימוש בשפת המדינה בבית הכנסת, אפילו בתפילה עצמה . אחרים הטיפו לשימוש בשפה העברית דווקא, שביטאה לדעתם את רוח 6 סוגיה זו המשיכה לעמוד במרכז דיונים חוזריםהמסורת והזהות העממית היהודית . ונשנים שבמהלכם ניסחו אישים שוני...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב