העקדה ב'סיפור שלא התחיל': הדחף הסמיוטי כדחף דתי

230 לנוכח ערב סתיו מחריש נ וסף של 'לך- לך' בלי לחזור על מעשה אבותיהם במדויק, אך גם בלי למרוד בהם . 12 התחום שבו מתקיימת ההליכה שעליה מדבר יזהר הוא תחום הייצוג הספרותי . לכן הליכתו איננה הליכתם של החלוצים אל ארץ חדשה, אלא הליכה פולחנית- אבדנית של הדובר אל הדברים, הליכה המכוונת אותו אל מעבר לגבולות הסיפור, אל מעבר ליש הנתפס 'לרוץ מעבר לאפשר שיש בעין, מחוץ לגבולותיך שבהם אתה . [ . . . ] אל מעבר לגבול עד גבול חציית קו המוות' ( שם, עמ' 203 ) . האלוזיות לעקדה משמשות כאן לתיאור תהליכים רדיקליים שהסובייקט הספרותי מתנסה בהם ביחסו לאובייקטים שלו . 13 אתבמבוא להוצאה מחודשת של ילקוט הרעים זיהה משה שמיר, כמו רבים אחרים, 14 השימוש בסמל העקדה היה בשימוש דורו כ'דור היצחקים', 'זהו, כמובן, דור העקדה' . תדיר בספרות התקופה, ואף תואר בפירוט במחקר שפרסמה לאחרונה יעל פלדמן . 15 כפי שמראה פלדמן, השימוש השגור בעקדה במחצית הראשונה של המאה ה- 20 היה קשור לתיאור הקרבת החיים הצבאית למען הארץ, בין אם מדובר באדם המקריב את עצמו, ובין אם מדובר בדור ההורים ה'מקריב' את בניו במלחמה . בשנות החמישים השתנה השיפוט כלפי העמדה...  אל הספר