פרק ו: לעקוד את המילים אל הדברים: צבריות ופואטיקה רליגיוזית

220 לנוכח ערב סתיו מחריש דיון באופייה של החברה החלוצית ה'צברית' איננו יכול להתעלם מן המאפיינים 2 עם זאת מושג הרליגיוזיות שאליו אני מתייחס כאן איננו היהודיים- הדתיים שלה . דווקא מושג יהודי, אלא יותר פילוסופי- מערבי או נוצרי, ולפיכך העדפתי את המושג הלועזי רליגיוזיות על המושג העברי ( הפרסי במקורו ) דת . 3 ב'רליגיוזיות' אני מכוון לאבחנותיו של רודולף אוטו בדבר התגובות שמחוללת הקדושה כאובייקט בתודעתו של הסובייקט המתבונן ולתחושה של קטנות מול אובייקט 4 ניתוח הקדושה בזיקה ליחסישאיננו ניתן להכרה, המערער את הסובייקט . סובייקט- אובייקט הופך את מושג הקדושה ליעיל בהקשר של ייצוג מציאות ספרותית ותיאור של אובייקטים בידי סובייקט ( גם אם מדובר על סובייקט מעורער ומפורק ) . כדי לעמוד על ייחודיותה של הרליגיוזיות, המופיעה בעדינות ביצירת יזהר, אפשר להשוות בינה לבין הרליגיוזיות המוצהרת והמפורשת של פנחס שדה ב החיים כמשל . שתי תפיסות רליגיוזיות- ספרותיות אלה מבקשות להצביע אל ה'מעֶבֶר' דרך תיאור המציאות, 'החיים', אך הן נבדלות זו מזו בדרך ייצוג המציאות . שדה כותב : 'תשוקתי הגדולה היא לדבר על האלוהים, או על- כל- פנ...  אל הספר