פרק ה : הכפר הערבי, הלם המדינה והקו הירוק 205 בלב המעשה של הקמת מדינה יהודית על המעשים הכרוכים בו, אך מסמנת את הסתייגותה ממנו . כפי שראינו בקריאה ב'סיפור שלא התחיל', המספר מודע לכך שאי-אפשר לספק ביסוס מוסרי או פוליטי לעמדתו ( 'אין לי שום זכות למלט נפשי ולהותיר אחרים במה שהם' ) , ולכן הוא מציג את הסתייגותו כנובעת מהפרסונה הפואטית שלו ולא מהפרסונה הפוליטית ( 'מיתרי אינם נפרטים עוד כאן' ) . הסתייגותו איננה יכולה לקבל ביטוי פוליטי משום שביטוי כזה ימוטט את התנועה הפוליטית שהוא משתייך אליה . הפרסונה הפואטית, לעומת זאת, מאפשרת עיצוב של 'אני' לכיד, גם אם אותו 'אני' אינו יכול לממש את הרצונות הפוליטיים הסותרים הנאבקים בתוכו . הפתרון שמציעה יצירתו של יזהר הוא העברת שאלת הזהות הפוליטית והמוסרית מהשדה הפוליטי- המוסרי לשדה הספרותי- האמנותי . במקום מנהיג פוליטי המציע אמירה חד- משמעית על המעשה שראוי לעשות, מעמידה יצירתו של יזהר את 'ס . יזהר' כמנהיג ספרותי, דמות שלהבדיל ממקביליה הפוליטיים מאפשרת את הכלתו של הקונפליקט . מתוך מודעות עצמית והפעלת הומור עצמי מעמידה היצירה היזהרית מערכת נורמטיבית אלטרנטיבית...
אל הספר