הכפר הערבי מול השיכון ב'סיפור שלא התחיל'

192 לנוכח ערב סתיו מחריש להיזכר אם שמו היה אחמד או חסן ( אגב, שמו של השבוי ב'השבוי' הוא חסן ) , מה שלא מעיד על יחס אינטימי במיוחד . הערבי מייצג את האח המת : 'והאחמד שלי של- תמיד אתי' כך 'מצוטטות' מחשבותיו של האח ( 'סיפור שלא התחיל', סיפורי מישור , עמ' 176 ) . נוסף על דמותו של אחמד או חסן, המסע בעקבות האח המת עובר דרך סיפור ארוך בשם 'שתיקת הכפרים', שבו מבכה המספר בפני הנמען את חורבן הכפרים הערביים המייצגים את העולם היפה שלפני המלחמה . אבדנו של הכפר הערבי מקביל למותו של האח בתאונה : כל זה עודו חם כאן אבל איננו . אני לא שכחתי דבר מיום כיבוש המקום הזה . באנו אז במחלקה שהחליפה את הפלוגה שזה- עתה כבשה וניצחה והביסה והניסה, והתבססה . זוכר את הטיפוס הנרגש אל המקום שזה- עתה נתהפך, סקרנים ונרתעים כאחד . כ ה צ ץ א ל מ ק ו ם ת א ו נ ה, ושתיקה דרוכה מתאחזת . זרות המקום, החידוש שבו, ההתפלאות אל בית האויב ( אויב ? כותרות מחוקות, דהות זמן ) [ 'סיפור שלא התחיל', סיפורי מישור , עמ' 151 ; ההדגשה שלי ] . הכיבוש מתואר כ'תאונה', כמו התאונה שבה מת האח . ואם נענים למרכזיות המטען של המילה 'תאונה' בתוך הסיפור ה...  אל הספר