פרק ד : הדמות הקולקטיבית של ימי צקלג כדמותו של דור 169 היצירה איננה עומדת על בדיון אלא על חתירה אל המציאות עצמה . מה שמסביר את החתירה התיעודית אל המציאות ואת הצורך לעצב עיצוב אמנותי את המציאות הממשית ( ולא את הבדיון ) הוא היחס המיתי אל אותה מציאות . העלייה, ההתיישבות והקמת המדינה נחוות – כבר בעת התרחשותן – כאירועים היסטוריים- מיתיים עצומים, שעתידים ליצור 'יהודי חדש', מיתי . מה שברנר מזהה כהיעדרה של מציאות ארץ- ישראלית יהודית 'סטטית', אופיינית, איננו רק פגם של היעדר מציאות, העתיד להיתקן עם היווצרותה של מציאות ארץ- ישראלית ממשית . היחס – התיעודי מחד גיסא, והז'אנריסטי מאידך גיסא – אל המציאות בהווה הוא תוצאה של 53 כך אפשר להבין את ביקורות הספרותיחס מיתי שאיננו אופייני לרומן הראליסטי . שראו בדמויות של ימי צקלג גילום של דור מיתי חדש . כדוגמה לכך אפשר להביא את דבריו הנלהבים של ישראל זמורה, שהיה לימים למו"ל של המהדורה החדשה של ימי צקלג ב- 1989 . עם צאת הספר לראשונה, ב- 1958 , כתב זמורה : מוחות אלה, לבבות אלה, נפשות אלה, תמימים אלה, פילוסופים אלה, משוררים אלה ! פשוטי אדם אלה – לא יכלו לא- לנצח ...
אל הספר