'ימי צקלג' והרצון לדעת: פואטיקה של ייצוג מציאות

פרק ד : הדמות הקולקטיבית של ימי צקלג כדמותו של דור 161 המציאות מתוך ניסיון לקרב אותה לאוטופיה, מאידך גיסא . ברנר זיהה את התופעה הזאת עם חוסר הפרופורציה בין התופעה המתוארת לבין הדחף לתת לה תיאור ספרותי, כלומר בין המילים לדברים או בין המסמן למסומן . כשבוחנים את ימי צקלג לאור המחויבות האפיסטמית שלו, לאור התביעה להחזיר את היחסים בין המילים והדברים לשיווי משקל, אי- אפשר שלא להבחין שהתביעה המימטית הרדיקלית לדיוק תיאורי יוצרת אף היא אפקט של התנפחות המילים עד כדי הסתרת הדברים מאחוריהן . אי- אפשר להאשים את יזהר בחוסר דיוק תיאורי, הוא בהחלט יודע להבדיל בין תלתן לאספסת ולתאר את דקויות המפגש בין אדמת החרסית בנגב לבין הרוח והשמש בכל שעה משעות היום בשלהי הקיץ . אלא שדווקא הדחף הרדיקלי לייצוג מדויק מגביר את נפחן של המילים, עד כדי איום מחודש על יכולתן להיות שקופות ולהצביע על הדברים . המרקם הלשוני של ימי צקלג יוצר מימזיס חושי מעבר לייצוג הקונבנציונלי של הלשון, כפי שהראיתי בהרחבה בפרק הקודם . אלא שבמקום מילים אידאולוגיות המסתירות את המציאות, מסתירות אותה המילים האסתטיות . הדחף לספק ייצוג מדויק של התלתן ...  אל הספר