'ימי צקלג' כתמונת דיוקן דורית

פרק ד : הדמות הקולקטיבית של ימי צקלג כדמותו של דור 155 אלף מסיבות : ימי- עיון, קורסים, סמינרים [ . . . ] וכבר אין במה להפליא אותנו, כבר לא מאמינים בכלום, אבל גם לא כופרים גמורים, רק מסתכלים בשעמום . ומה ייצא לנו מכל זה ? – ייצא שנורא רוצים לנסוע פעם אל מעבר לים . – העיר אחד מן המעגל – כן . או הפיטום, ראשית חטאת היתה הפיטום . מפיהם חסכו הזקנים כדי לתת לנו בננות ושמנת שיהיה לנו טוב, כשהם אכלו זיתים ותה בלא סוכר – וככל שהם עצמם לא הספיקו כמעט לקרוא ספר מרוב עייפות ועבודה קשה – לנו הם שכרו לבני- ידיים שיפטמו אותנו בתרבות, ביהדות ובערכים . מה פלא שיש לנו פרצוף שכזה ? [ שם, א, עמ' 376 ] . החבורה מתארת את עצמה כקולקטיב דורי, ואת 'ההורים שלנו' כקולקטיב דורי נוסף ( 'הזקנים' ) . גם האינדיווידואל מתואר כפרט בקולקטיב, 'בחור משלנו' : ב חור משלנו לא צריך את כל זה [ את הדת ] . אין לו שום מקום בשביל זה . – מה הוא צריך ? – שיכון, אוטו ועבודה נעימה . – זה הכל . אל תשכח בחורות עליזות . – חדל . מדברים ברצינות . – בחור משלנו ! דיבורים . מיהו בכלל בחור משלנו ? – אחד ששונא להישאר לבדו . שאינו יכול להישאר בלי...  אל הספר