134 לנוכח ערב סתיו מחריש מביא אותם במבע משולב שאיננו מתייחס לדמות מסוימת . התודעה הפורסת את עצמה לאורך הטקסט איננה מובאת עם ייחוסה לאדם מסוים . אחד האמצעים לעמעום נקודת המבט של הדובר ולעמעום הזיקה של תחושות לדמויות הוא השימוש בצורת הבינוני של הפועל, שעמדתי עליו למעלה . אמצעי אחר הוא מעברים מהירים ולא מסומנים בין נקודות מבט שונות של הדובר . נקודת המבט נעה בין מבט חיצוני על הדמויות לבין מבט מבפנים, אך נקודת המבט איננה משויכת במפורש לאחת הדמויות בלשון 'אני' 'אנחנו' או שם פרטי, המעבר בין תיאור חיצוני לבין תיאור חוויות הוא פתאומי, ואין מה שיסמן לקורא את התרחשותו . המספר עובר במהירות בין נקודת מבטן של הדמויות המתאפיינת בלשון אקספרסיבית, המידמה לפעמים ללשון הדיבור, לבין נקודת מבט חיצונית המתארת את הדמויות מבחוץ . 'יום אבוד . ימח שמו . שכבר ייגמר . שותקים' . המשפט הראשון נאמר מנקודת מבטן של הדמויות שעבורן היום אבוד . המשפט השני הוא ממש ציטוט תודעתם השותקת של הדמויות המקללת את היום 'ימח שמו', המשפט מובא בלא כל רמז שמדובר כאן בציטוט, כאילו שכל הטקסט מובא מפי דובר- דמות . במשפט השלישי מגיע מעין א...
אל הספר