היבטים צליליים־מוזיקליים של הלשון

118 לנוכח ערב סתיו מחריש ממוסמס, שהאבק הנטפל אליו מקרימו מיד לשכבה מבוקעת רעפים- רעפים נאלחים, עד שגם הפיקה בגרגרת מתעוותת מבחילה . ואף- על- פי- כן מוסיפים וטורפים בתאוה . אלא מה ? וכך לאורך כל השורה המצומקת . איש איש ועולם קופסתו, ולא עוד אלא שבפלח פכסם, ובקנה- קש מאובק מוסיפים ומחטטים אחר השיריים הממוּחים שבעומק, נבור והצל עד האחרון והממורח שבהם, ואולי, אפילו, יש משהו שבעינוג נקמני בהיותך משוקע בתוך תוכו של הגועל : על אפם ועל חמתם, אחת היא של מי . ואחר- כך תם האוכל, והידיים רפות, ולא טוב, ואין מה ליחל לטוב אחר, ומלוא ישימון אחר- הצהרים שרוע מובס לפניך, ואין כל סיכוי נראה אחר, אלא לשטוף ידיך מחלאתן הצמיגה, הגועלית, ולהתכרבל לגמרי, להיעלם ולישון את היום עד רדתו, עד חושך, עד אחרי- כן, עד ככלות הכל . יום אבוד . ימח שמו . שכבר ייגמר . שותקים . כשורת קופים על ענף . אולי כסנוניות על חוט טלפון . או כנתחי הששליק על השפּוּד . אותו רגם גלוח- ראש וסומר זיפי- זקן, שהיה חופר בקופסתו שנתרוקנה תעלה פעוטה בתוך הזיבורית הסידית הזו שלרגליו, ומשקיע במלאכתו רוב מסירות והשתדלות כלואה שבהיסח- דעת, ומעלה אג...  אל הספר