מבוא

12 לנוכח ערב סתיו מחריש הארץ . ביטוי לכך הוא מכתב שכתב לו קורא בן גילו, מכתב שלא נשלח מעולם אך רבים ציטטו אותו וחיים גורי אף הקריא אותו בלווייתו של יזהר : מעריציך בכל הארץ מחכים בקוצר רוח לפרסום יצירתך שבכתובים . אני מקוה שלא יהיה זה מעשה- חונף ולא יעלה על שפתיך חיוך- קומפלימנטים, אם אגלה לך 'סוד' גלוי שקיים חוג של מעריצים נלהבים ליצירותיך [ . . . ] האם עלה על דעתך כמה חסר להרבה 'צברים' מ'הסוג שלי' כוח ספרותי שיהא נושא להערצתם, כלומר מבטא בנאמנות את רוחות- בטנם הנלוזות ואת חיבוטיהם הרוחניים בתוך ההוויה הארצישראלית המתהווה, הנבוכה, הבלתי מגובשת . ולך יש כל הסיכויים – אם תרצה ואם תסרב – להיות האדם הזה . לכל נוער בעולם ישנו האדם- הסופר שלו העומד גבוה- גבוה מעליו – ובתוכו . כאלה היו לנו – רק שניים . ביאליק וברנר . שלישי לא קם עדיין [ . . . ] והאמת שלך היא 'צברית', היא צמחה בין פרדסים וחולות, בחמסינים ובשדות העמק . היא ארצישראלית [ . . . ] בקיצור, 'מנגנון הרכילות' שלנו, מעריציך, משוכלל למדי . אנו עוקבים אחריך כל אותו זמן . עצבים בעצבך ושמחים בשמחתך, וכעת קצרה רוחנו מחכות לפרסום יצירתך . אנא...  אל הספר