ג. 'יהדותו' של מֻחמד: מפולמוס לאחווה

'ציוויליזציה של בני שם', מונותאיזם ו'פַּן-אברהמיות' 49 את היחש הזה בין הישמעאלים והיהודים, יוכלו היהודים עוד להיטיב ולהביא למדרגת אהבת אחים גמורה, לוּא אך חלק עשירי יאבו סופרינו הכבירים וחכמינו הגדולים לעבוד עבודתם לפשר ביניהם בשלום ואמת, מאשר עבדו עד כה ועובדים עוד בכל ממלכות הנוצרים להשלים ביניהם ובינינו . . . ומה עשינו עד כה להתרצות לאחינו בני אברהם ? בני אברהם, רחמנים ומכירים טובה הם, אם אך נראה למו אהבתנו הנאמנה ועבודתנו לרומם את רוחם, – אז על כפים ישאונו ושבע ביום יברכונו . 25 הפעולה 'לרומם את רוחם' של בני אברהם – דהיינו הפצת 'הציוויליזציה של בני שם' שאליה התייחס במאמרו 'פני הלוט הלוט' – עתידה הייתה, על פי חזונו האופטימי של אייזמן, להביא לידי 'אהבת אחים גמורה' . אהבה זו, לוּ התממשה, הייתה יוצרת לאומיות יהודית-ערבית משותפת על אדמת ארץ ישראל העות'מאנית . אייזמן ביטא אהדה ברורה כלפי האימפריה העות'מאנית והצהיר שהיא עדיפה על רוסיה, אותה 'ממלכה אדירה באירופה' – כינוי שאייזמן נזקק לו, ככל הנראה, מאימת הצנזורה . גישה זו קרובה לעמדות שהביעו אינטלקטואלים ומדינאים עות'מאנים שהציגו, למן תקופה ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי