ב. מונותאיזם יהודי־מוסלמי ושורשיה הדתיים של הלאומיות

פרק שני 46 עם זאת, לדת הוא מייחס את המשקל המכריע בגיבוש הלאומי : החזק מכל התנאים הנאמרים למעלה לקוחים גם יחד, [ הוא ] כח הרליגיה . הכח הזה יוכל בלבדו להרוס גבולות ארצות, לבלבל לשונות, לעקור לאומים משרש גזעם ולערבם ולבללם בתמונה חדשה, בתמונה אשר תברא למו הרליגיה . . . כח הרליגיה יחזק מכלהם, גם מאהבת האבות והבנים ולהפך, לפי שהוא כלו רוחני, מפשט מן הגשמיות כלל וכלל . 18 בחירת הגזע, שאותו הגדיר כקִרבה אתנית-משפחתית, ובמיוחד הדת, כקריטריונים המכריעים בגיבושה ובשימורה של זהות לאומית אִפשרה לאייזמן לשרטט את מפת הכוחות הלאומיים בדרך ייחודית : לא מערכת של עמים או לאומים הנלחמים איש איש על עצמאותו, אלא מערכת המוּנעת בראש ובראשונה משני כוחות היסוד הללו ושואפת ליצירתן של קבוצות על-לאומיות, שעמים שונים יתאחדו במסגרתן . על בסיס העיקרון הזה הציג אייזמן את מערכת יחסי הכוחות שבין אירופה הנוצרית, מכאן, לבין העולם המוסלמי והיהודים, שאותם הציג כחלק מאותו העולם, מכאן . לדעתו, האנטישמיות ברוסיה היא תוצאה של 'התאמצות שבטי הסלוים להתלכד', ממש כשם 19 לקביעה זו ששנאת ישראל בגרמניה נובעת מ'התאחדות שבטי הטייטים ( ...  אל הספר