א. היחס הציוני אל המזרח

מבוא 14 למזרח ולערבים, ה'אחים לגזע' השמי, תפסה מקום מרכזי בתודעה הציונית מראשיתה, ואין לנתקה מתפיסות פוליטיות ותרבותיות שרווחו במרחב המזרחי עצמו בשלהי המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים . לבטים והכרעות ביחס לזהות לאומית לעולם אינם מנותקים מתהליכים חיצוניים, היוצרים את המסגרת הכללית שבתוכה מתפתחים המאפיינים הלאומיים הייחודיים . מעמדם המיוחד של היהודים באירופה המודרנית – קבוצה אתנית ילידית ומושרשת שחבריה נתפסו יותר ויותר כזרים וכ'אחרים' שאינם שייכים לקולקטיב הלאומי – השפיע על עמדתם של יהודים רבים ביחס למרחב המזרחי שאליו נשאו את עיניהם . הכרעתו של ציוני אירופי להגר לארץ ישראל הייתה שונה אפוא באופן מהותי מהחלטתו של פקיד קולוניאלי או סוחר בריטי להתיישב בהודו או במצרים . ראשית, בניגוד לשני האחרונים, שהיו שליחיהן של האימפריות במושבות וכך גם נטו לראות את עצמם, לא ייצגו הציונים העולים ארצה את ארצות מוצאם, ולעיתים קרובות אף שאפו להתנתק מהן . בניגוד ליהודים שהתיישבו בארץ ישראל במהלך המאה התשע עשרה ושמרו על זיקה לארצות שמהן היגרו, גם בשל היתרונות שהיו לכך במסגרת השלטון העות'מאני הנחלש, הרי שההתייש...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי