פרק שלישי : עברית וארמית בתקופת המקרא: סוגיית הארמיזמים בחקר העברית המקראית

סוגיית הארמיזמים בחקר העברית המקראית 51 ( 1 ) ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל [ . . . ] ויקרא לו לבן יְגַר שָׂהֲדוּתָא ויעקב קרא לו גלעד ( בראשית לא 46 — 47 ) . המסורת המשוקעת בספר בראשית מציגה לפנינו שני ענפים במשפחת האבות, אחד הנזקק לעברית והאחר לארמית . מסורת זו אף שמה בפיו של לבן הארמי שתי מילים המוּכּרות כמילים רגילות בשימוש הלשון הארמית — יגר שהדותא ( כנגד גַּל ועֵד 2 העבריות ) . ( 2 ) ויאמר אליקים [ . . . ] ושבנה ויואח אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שֹׁמעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החֹמה . ויאמר אליהם רבשקה העל אדֹניך ואליך שלחני אדֹנִי לדבר [ . . . ] הלא על האנשים היֹשבים על החֹמה ( מלכים ב יח 26 — 27 [ ישעיהו לו 11 — 12 ] ) . קטע זה מתאר את ניסיונם — הנאיבי — של שרי יהודה להשפיע על רבשקה לשוחח עמם בארמית ולא בעברית ( "יהודית" ) , כדי שהחיילים הפשוטים, היושבים על החומה, לא יוכלו להבין את איומיו . לענייננו נעוצה חשיבותו של סיפור זה בסיטואציה הלשונית המשתקפת ממנו . לפנינו עדות המשׂיחה לפי תומה ומספרת כי הארמית, 3 ששימשה לשון תקשורת מקובלת בא...  אל הספר