גורל הגביר וגורל הציבור : המקרה של חיים פרחי | 191 עילית . לא היו עוד משפחות רבות כמותה, ועם נפילת ראשה נפלה גם החסות שהעניק למיעוט היהודי המקומי לשעה קלה . היהודים לא יכלו עוד להתיישב כרצונם בערי הגליל, והם לא נהנו עוד מרשת ביטחון מיוחדת לרכושם ולפעילותם הכלכלית . ייתכן שזאת גם התשובה לשאלה מדוע לא הייתה התפרצות כללית כנגדם . עצמתו של תקיף זה לבדה לא היה בה כדי לשווֹת תדמית של עצמה לכלל המיעוט היהודי . היהודים כולם לא סומנו כראויים לעונש דומה לזה של הגביר בן דתם . הפרשה התנהלה רובה ככולה בגבולות החברתיים של העילית העות'מאנית, ולא בתוך הקהילות הדתיות . מצב הנוצרים בירושלים היה שונה מזה של היהודים באותה תקופה . אף שלא יצא מתוכם תקיף בשיעור קומתו של חיים פרחי, הם נקלעו ליחסי עימות עם המוסלמים עד כדי פרעות . הרקע המיָדי לכך היה רצונם לשקם את כנסיית הקבר הקדוש, שנהרסה כליל בשרֵפה בשנת 1808 . המוסלמים המקומיים התנגדו לכך, ורק בשנת 1819 הרשה הסולטאן לעדה היוונית - האורתודוקסית לפתוח בפעולות שיקום . תגובת האוכלוסייה המקומית בירושלים הייתה קשה : המוסלמים צרו על בניין המושל התורכי ותקפו את בניי...
אל הספר