פ"ט מ"ה - כרך בכלים 65 פרק ט משנה ה חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין, ונפלו לאויר התנור, טמא, שסוף משקה לצאת . – הוסק התנור טהור . – וכן בגפת חדשה, אבל בישנה נטמא . - ואם ידוע שיוצא מהן משקין, אפילו לאחר שלש שנים החרס טמא משום שבלע משקין ואי אפשר לטהרו בטבילה, – חרשים שנישתמש בהן משקין טמאין החרס דינו כספוג : יש בתוכו משקין בלועים . – ונפלו לאוויר התנורשכן כלי חרס אינו ניטהר בטבילה, בחום המשקה יוצא מהחרס . הלכה זו יש בה עניין רב . הרי – תהוסק התנור טמא שסוף משקה לצא לא תמיד מטילים את החרס לתנור, ואף על פי כן החרס טמא תמיד, ואי אפשר לטהרו . הבלוע אפוא מטמא ממש, והמשנה מנמקת זאת ברמיזה שיש מצב שבעתיד ייתכן שהמשקין יצאו מהחרס . התנור לי החרס עצמו אינו מטמא את חברו, כלומר את התנורטמא רק אם המשקין יצאו בפועל, שהרי כ גפת היא זגי הזיתים שמהם סחטו את כל הפרי . בבישול יצא – וכן בגפת חדשה ( לעיל פ"ח מ"ד ) . אבלמהגפת עוד מעט שמן, וזו הסיבה שהותקן מתקן מיוחד, "יורה של שולקי זיתים" ( לעיל פ"ה מ"ה ) , ואם ידוע שיוצא ממנה משקין אפילו לאחר שלוששמן . כיוון שלא יצא ממנה עוד – בישנה טהור . גפת שנעשת בטהרה ונ...
אל הספר