פרק א: מחלוקת החוקרים

מנחם פינקלשטיין 222 היונה — הצטרפו כמה גורמים, ספרותיים ופוליטיים, משני קצותיה של המפה הפוליטית, כדי לבקר בחריפות את המשורר . חוגי הימין והכנענים מזה, ומתנגדי בן-גוריון מקרב אנשי השמאל מזה ; יונתן רטוש וברוך קורצוויל מזה, ומרדכי בנטוב ונתן זך מזה — הכול ביקרו את אלתרמן על היותו משורר “מִטַּעַם", קרי “משורר החצר" של בן-גוריון . דן מירון, שלימים היה החריף ביותר בביקורתו, שאב, לדעת שמיר, את ראייתו של אלתרמן כ"משורר חצר" מאותם דוברים ש"לא סלחו" למשורר על עמדותיו בנושאים שונים . 566 שמיר דנה אפוא בשאלה אם היה אלתרמן של שנות החמישים “משורר חצר" המשמיע את קול מנהיגו, או “משורר לאומי" המשמיע את קול המצפון . 567 את ביקורתו העזה ואת דברי הגנאי החריפים כנגד אלתרמן השמיע דן מירון במסה “מיוצרים ובונים לבני בלי בית" . 568 מירון דן בחיבור זה בשלביהן השונים — לפי חלוקה שהציע — של מערכות היחסים שבין הסופר לממסד, מתקופת ההשכלה ועד ימינו . השלב “הרביעי" , לשיטתו של מירון, נמשך כעשרים שנה — עד להקמת מדינת ישראל, ובו “אורגנה", לדעתו, הספרות העברית כ"ספרות מפלגתי המאמין עד תום באקסיומות של מפלגתו [ . . . ] ...  אל הספר