פרק ג: "עם פסק־הדין"

מנחם פינקלשטיין 194 האוכלוסייה הערבית, ולא רק לדיווחים על מעשה כזה . 495 שני טורים אלה שאלתרמן מתייחס בהם, בשירה, לפסק דין קונקרטי על מקרה אקטואלי, שייכים במובהק לתחום “המשפט בספרות" . 496 בפתח השיר ציטוט בן שתי שורות : “וְאָז הִגִּיעָה מַשָּׂאִית וּמִתּוֹכָהּ הוּרְדָה וְנֶעֶרְכָה בַּסָּךְ וְנִקְטְלָה 497 בִּפְקֻדַּת-אֵשׁ עֲדַת נָשִׁים מִתְחַנְנוֹת עִם יְלָדוֹת" — — בפרק א מציין המשורר כי כתב תיאור מזעזע זה “כְּדֵי לָשִׂים אֶל לֵב בַּמֶּה בְּעֶצֶם מְדֻבָּר" . 498 בסיום הפרק נאמר כי לאחר שנתיים התברר למקרא פסק הדין “כִּי יֵשׁ יְכֹלֶת לְהַגְדִּיר זֹאת כִּרְצִיחָה" . 499 נוכחנו כבר לדעת כי בטור השביעי ביקש אלתרמן 495 גם ב"לַחַשׁסוד", לעיל ה"ש 170 , מוזכר דיאלוג בין שופט לעד בקשר למעשה כזה, ואולם שם היה זה שופט חוקר, ומכל מקום, אין המשורר נדרש באותו טור לפסק דין של ערכאה שיפוטית . 496 ראו ספרה של שולמית אלמוג משפט וספרות , לעיל ה"ש 186 , בעמ' 12 ; כמו כן, ראו מאמרה של חיה שחם "בין דין לחשבון נפש", לעיל ה"ש 466 , בעמ' 399 - 400 . 497 "עִם פסק-הדין", לעיל ה"ש 399 . לתיאור ספרותי כיצד מושג הא...  אל הספר