פרק ב: אלתרמן על יצחק שדה

נ ן אל רמןש ישחק שדה והפלמצח 103 בְּרֹךְ וּבְכֹחַ-פֶּלֶד, אוּלַי דָּבָר פָּעוּט הוּא צֶלֶם הָאָדָם . . . אַךְ הוּא לַנִּצָּחוֹן אוּלַי פּוֹתֵחַ דֶּלֶת . 238 בשתי השורות האחרונות חוזרים אנו ל"דבר הפָּעוּט" האלתרמני שאינו אלא "הדבר הגדול" . כמו כן מבינים אנו שה"אולי", פעמיים בשורות אלה, הוא הוא הדבר שאינו מוטל בספק . מגמת ה"אולי" — הפוכה : צלם האדם אינו דבר פעוט ; הוא המפתח לניצחון . 239 עשר השנים שבין הקמת הפוֹ"שׁלמלחמת העצמאות באות לביטוי בבית הבא : הַ"פוֹשׁ", הַחֲטִיבָה, הַזְּמַן עַל כָּל פְּרָטָי ו , בַּקּוּרְסִים, בַּמַּסָּע וּבַשִּׂיחוֹת-בַּחֹרֶשׁ . הַרְבֵּה מִן הַגְּדוֹלוֹת שֶׁצַּמַּרְתָּן בָּעָב דּוּמָם בָּאֲדָמָה הִכּוּ אָז שֹׁרֶשׁ . 240 כאמור, לדעת אלתרמן, יצחק שדה הוא שהנחיל לחיילי הצבא העברי את השמירה על ערכי הרוח ועל טוהר הנשק כעיקרון יסודי וכתנאי הכרחי : הַרְבֵּה אִמְרוֹת-כָּנָף אֲשֶׁר לַמָּסוֹרָה, עַל טֹהַר-לֵב-וָנֶשֶׁק וְעֶרְכֵי הָרוּחַ, הָיוּ לוֹ לְעִנְיָן שֶׁל עֲבוֹדָה שְׁחֹרָה אֲשֶׁר הֶכְרָחוּתָהּ אֵינֶנָּה לְוִכּוּחַ . 241 238 "ליצחק שדה", לעיל ה"ש 7 , בעמ' 306 - 307 ...  אל הספר