פרק א: "לְעניָן של מה־בכך"

מנחם פינקלשטיין 50 א הַיְדִיעָה שָׁהֲתָה שְׁנֵי לֵילוֹת וְיָמִים וְהוֹפִיעָה וְשׁוּב נֶעְלְמָה בִמְחִי-יָד . וְאֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב . נִדְמֶה לִפְעָמִים שֶׁאָמְנָם אוּלַי אֵין בָּהּ עִנְיָן מְיֻחָד ב בַּעֲפַר אוּם-אֶל-פַחֶם, הַכְּפָר הַנִּדָּח, הִתְפַּלְּשׁוּ יְלָדִים ( אֶזְרְחֵי הַמְּדִינָה ) . וְהָיְתָה צוּרָתוֹ שֶׁל אֶחָד חֲשׁוּדָה בְּעֵינֵי חַיַּל-צַהַ"ל מִבְּנֵי-יְהוּדָה וַיְצַוֶּנּוּ “עֲמֹד ! " — וּפְקֻדָּה הִיא פְקֻדָּה . וּפְקֻדָּה הִיא פְקֻדָּה . אַךְ הַכְּסִיל הַפּוֹחֵחַ לֹא עָמַד כַּמְצֻוֶּה וְהִתְחִיל בּוֹרֵחַ . אָז הֵרִים חַיַּל-צַהַ"ל רוֹבֵהוּ ( אֵין פֶּלֶא ! ) וְיָרָה וּפָגַע 97 וְהָרַג אֶת הַיֶּלֶד . זֶה הַכֹּל וְתוּ לֹא . בְּקִצּוּר, מִסְתַּבֵּר שֶׁכִּמְעַט בֶּאֱמֶת אֵין פֹּה מַה לְּסַפֵּר . 97 במקור : "וְכִוֵּן וְקָלַע" במקום : "וְיָרָה וּפָגַע" . פלולו שהצל כלפי אוכלוסייה אורחי ישנו החמישים 51 ג אֵין זֶה קְרָב ( לֹא שְׁעַת מִלְחָמָה הַשָּׁעָה ) . אֵין זֶה צֵיד מִסְתַּנֵּן שֶׁנָּפַל בָּרָעָה . כִּי אַךְ רֶצַח, אָמְנָם בְּצֵרוּף הַתְרָאָה . 98 לֹא לַשָּׁוְא גַּם קְצ...  אל הספר