מחנות פליטים 157 כבר מברקים, מנתניה - - - ( לא קריא ) אין לי עדיין תשובה . מחבקת אתכם ומברכת אתכם, לילי" בולט העדרו של כל אזכור של מחנה דוברסטורפ שבו היא נמצאת . תנאי המגורים, יחסם של עובדי סגל המחנה, מצבן של הניצולות שעמה בחדר, כל זה נדחק הצידה מפני המחשבות הטורדות על בני משפחתה ועל עתידה . לא ברור מה הקרבה שלה אל הנמענים של הגלויה, אבל לא היה מובן מאליו בשבילה שיתעניינו בה, בעוד שהיא מייחלת לקשר משפחתי ולמישהו שלו תוכל לספר הכול . על העתיד היא יודעת רק שהיא רוצה לעלות לארץ, כמו עוד למעלה מארבעת אלפים מניצולי 1945 שבחודשים הקרובים יירשמו כחברים בתנועת החלוץ . היא לא מסבירה למה היא חיכתה חודש וחצי עד שהיא כתבה — אולי שירות העברת המכתבים הופעל רק כעבור זמן מה, אבל ייתכן גם שלקח לה זמן לאגור כוח נפשי . אנחנו לא יודעים אם גם צופיה שלחה מכתבים . ככל הנראה לא היה לה לאן או למי לשלוח, לאחר שבאחד מהימים נודע לה מה היו התנאים במחנה ינובסקה בעיר לבוב לשם נשלח אחיה, היחיד מבני המשפחה שלא היה לה מידע על גורלו . במחנה זה, אחד ממחנות הכפייה האכזריים ביותר, לא שרד כמעט איש . צופיה נשארה לבד, ומעולם ...
אל הספר